במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת American Journal of Ophthalmology, החוקרים ביקשו להעריך את שיעורי ההיארעות של חסימות כלי דם, ורידים ועורקים, ברשתית בקרב נשים המשתמשות באמצעי מניעה הורמונליים בהשוואה לנשים שאינן משתמשות, תוך בחינת השפעת מינון האסטרוגן, משך השימוש וסוג האמצעי.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 2,208,172 נשים בגילאי 15-49 ועקבו אחריהן בין השנים 1996-2021. נשים עם היסטוריה קודמת של פקקת ורידית או עורקית, קרישיות יתר, ממאירות (למעט סרטן עור שאינו מלנומה), מחלת כבד, מחלת כליות כרונית, כריתת רחם או שחלות דו-צדדית, טיפול הורמונלי, טיפולי פוריות, אנדומטריוזיס או תסמונת שחלות פוליציסטיות, הוחרגו מהמחקר.
מעקב אחרי השימוש באמצעי מניעה הורמונליים התבצע באמצעות נתוני מרשמים, ואבחנות של חסימות כלי דם ברשתית זוהו באמצעות נתוני אשפוז.
הנשים היו במעקב עד סיום המחקר, גיל 50, הגירה, תמותה או התרחשות קריטריוני אי הכללה. להערכת יחס שיעורי ההיארעות (AIRR) והפרשי שיעורי ההיארעות המנורמלים (SIRD) נעשה שימוש במודלים של רגרסיית Poisson, עם התאמה לגיל, השכלה, יתר לחץ דם, סוכרת, היפרכולסטרולמיה ופרפור עליות.
מתוצאות המחקר עולה כי במהלך תקופת המעקב (23,882,016 שנות-אדם, חציון מעקב של 10 שנים) נמצא כי שימוש נוכחי באמצעי מניעה הורמונליים היה קשור בעלייה של 40% בשיעור חסימות ורידים ברשתית בהשוואה לאי-שימוש (AIRR 1.4, רווח בר סמך 95%, 1.1–1.8), מה שמתורגם ל-4.6 מקרים נוספים ל-1,000,000 שנות-אדם.
לעומת זאת, לא נמצאה עלייה מובהקת בשיעורי חסימות עורקים ברשתית (AIRR 1.2, רווח בר סמך 95%, 0.8–1.7). העלייה בשיעור חסימות ורידים ברשתית נצפתה בעיקר בקרב נשים שנטלו גלולות משולבות עם 30-40 מק״ג אסטרוגן (AIRR 1.6, רווח בר סמך 95%, 1.2–2.3), בעוד שבשימוש בגלולות עם מינון נמוך יותר (20 מק״ג אסטרוגן) לא נמצאה עלייה (AIRR 0.7, רווח בר סמך 95%, 0.3–1.5). שימוש בהתקנים תוך-רחמיים הורמונליים לא היה קשור לעלייה בסיכון.
החוקרים סיכמו כי שימוש בגלולות משולבות המכילות 30-40 מק״ג אסטרוגן קשור בעלייה בשיעור חסימות ורידים ברשתית בהשוואה לנשים שאינן משתמשות באמצעי מניעה הורמונליים, אם כי העלייה המוחלטת היתה נמוכה. לא נמצאה עלייה בחסימות עורקים ברשתית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות