במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetic Medicine, החוקרים ביקשו להשוות בין מאפיינים קליניים ופרמטרים הקשורים למטבוליזם של גלוקוז בקרב נשים עם סוכרת הריונית (GDM) בהריון תאומים לעומת הריון עם עובר יחיד.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 53 נשים בהריון תאומים ו-212 נשים בהריון עם עובר יחיד, תואמות מבחינת נתונים קליניים, כולן עם אבחנת סוכרת הריונית. הנתונים נאספו מתיקי המטופלות וכללו גיל הריון באבחנה, צורך בטיפול באינסולין, מועד התחלת טיפול באינסולין ורמות המוגלובין מסוכרר (HbA1c) בשליש השני והשלישי.
מתוצאות המחקר עולה כי נשים בהריון תאומים אובחנו עם סוכרת הריונית בשלב מוקדם יותר של ההריון, עם גיל הריון ממוצע של 24 שבועות וחמישה ימים (סטיית תקן - 5 שבועות ויומיים), לעומת 27 שבועות ויומיים (סטיית תקן - חמישה שבועות ויומיים) בהריון עם עובר יחיד (p = 0.002).
שיעור הנשים שקיבלו טיפול באינסולין היה דומה בין הקבוצות (24.1% לעומת 24.5%, p = 1.0), אך בקרב נשים עם הריון תאומים, הטיפול באינסולין החל מוקדם יותר - בממוצע בגיל הריון של 25 שבועות ויומיים (סטיית תקן - ארבעה שבועות ושישה ימים), לעומת 30 שבועות ויום אחד (סטיית תקן - חמישה שבועות) בנשים עם הריון של עובר יחיד (p = 0.003).
בעת האבחנה, ערך HbA1c היה נמוך יותר באופן מובהק בנשים עם הריון תאומים - ממוצע של 34 (5.3%) עם סטיית תקן של 4.8 (2.6%) - לעומת 35.9 (5.4%) עם סטיית תקן של 5.4 (2.6%) בנשים עם הריון של עובר יחיד (p = 0.03). עם זאת, בשליש השני והשלישי של ההריון לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ברמות HbA1c (p = 0.16 ו-p = 0.25, בהתאמה).
החוקרים סיכמו כי נשים בהריון תאומים מאובחנות עם סוכרת הריון בשלב מוקדם יותר, אך דרישות האינסולין היומיות ורמות HbA1c לאורך ההריון דומות לאלו של נשים בהריון עם עובר יחיד.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות