בהתבסס על תגובה לטיפול במהלך השנה הראשונה לאחר האבחון, פרק הזמן הארוך הנדרש לאבחון מיאסטניה גרביס עמידה לטיפול (refractory myasthenia gravis) עלול לעכב התחלה מוקדמת של טיפולים חדשניים. במחקר רטרוספקטיבי, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Neurological sciences, החוקרים ביקשו לבחון האם ניתן לחזות מיאסטניה גרביס עמידה לטיפול באמצעות השוואת התגובה לטיפול בשנה הראשונה לאחר האבחון בין חולים עמידים ללא עמידים.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 133 חולים עם מיאסטניה גרביס חיובית לנוגדנים לרצפטור לאצטילכולין. עמידות הוגדרה כאחד או יותר מהבאים: (1) חוסר יכולת להפחית מינון פרדניזולון מתחת ל-20 מ״ג ליום, (2) צורך קבוע באימונוגלובולינים תוך-ורידיים (IVIG) או פלסמפרזיס, (3) ציון ≥ 6 במדד MG Activities of Daily Living לאחר טיפול בקורטיקוסטרואידים ובטיפול מדכא חיסון פומי אחד לפחות במשך ≥ 12 חודשים.
מתוצאות המחקר עולה כי 29 (21.8%) חולים סווגו כבעלי מחלה עמידה ו-104 (78.2%) כבעלי מחלה לא עמידה. משך הזמן החציוני מהאבחון ועד לאבחון העמידות היה 31 חודשים. במהלך השנה הראשונה לאחר האבחון, שיעור החולים שהגיעו למינון פרדניזולון יעיל של ≤ 20 מ״ג ליום היה נמוך יותר בקבוצת העמידים לעומת הלא עמידים (69.0% לעומת 92.0%).
לעומת זאת, שיעור החולים שהחלו טיפול מדכא חיסון פומי (58.6% לעומת 22.5%), נזקקו להתערבות דחופה (48.3% לעומת 22.1%), או חוו משבר מיאסטני (34.5% לעומת 14.4%), היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת העמידים.
הסיכון לפתח מיאסטניה גרביס עמידה היה גבוה פי 18.7 בקרב חולים שלא הצליחו להגיע למינון פרדניזולון נמוך מ-20 מ״ג/יום והחלו טיפול מדכא חיסון פומי במהלך השנה הראשונה, בהשוואה לאלה שלא התקיימו אצלם שני תנאים אלה.
החוקרים סיכמו כי בקבוצת החולים עם מיאסטניה גרביס עמידה נצפו מאפיינים קליניים מובחנים כבר בשלבים מוקדמים של המחלה, לרבות משברים תכופים וטיפולים מדכאי חיסון מוגברים. מאפיינים אלה עשויים לשמש לחיזוי מוקדם של מיאסטניה גרביס עמידה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות