במסגרת מחקר אשר פורסם בכתב העת 'American Journal of Ophthalmology', מטרת החוקרים הייתה לזהות את גורמי הסיכון הנקשרים עם כשלון של ניתוח Tube shunt. לצורך כך, החוקרים ערכו ניתוח מסכם (Pooled analysis) של 3 מחקרים קליניים אקראיים פרוספקטיביים ורב-מרכזיים.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל 621 מטופלים עם גלאוקומה (ברקית) שאינה ניתנת לשליטה. 276 מתוכם נאספו מתוך המחקר Ahmed Versus Baerveldt, ו-107 מטופלים מתוך קבוצת הצינור (tube) מהמחקר Tube Versus Trabeculectomy. המטופלים הוקצו באקראיות לטיפול עם מסתם אחמד (Ahmed glaucoma valve) (מודל FP7) או עם שתל Baerveldt (מודל 101-350). הקשרים בין גורמי סיכון בבסיס וכשלון של tube shunt הוערכו באמצעות מודל הסיכונים של קוקס. התוצא הראשוני שנמדד היה שיעור הכשלון הניתוחי, אשר הוגדר כלחץ תוך-עיני (IOP) > 21 מילימטר כספית, או הפחתה של < 20% מהבסיס, IOP ≤ 5 מילימטר כספית, אובדן של תפיסת אור, ניתוח חוזר לגלאוקומה, או הסרה של השתל.
ההסתברות המצטברת לכישלון לאחר ניתוח tube shunt היה 38.3% לאחר 5 שנים. לפי אנליזות מרובות משתנים, גורמי הבסיס אשר נבאו את כשלון ניתוח ה- tube shunt כללו את ערך ה-IOP טרום הניתוח (≤ 21 מילימטר כספית לעומת IOP > 21, ו- ≤ 25 מילימטר כספית; יחס הסיכונים (HR) = 2.34; CI 95% = 1.52-3.61; p < 0.001), גלאוקומה נאו-וסקולרית (HR = 1.79; CI 95% = 1.28-2.52; p = 0.001), הטיפול האקראי (למסתם אחמד; HR = 1.36; CI 95% = 1.04-1.78; p = 0.025), וגיל (על כל ירידה של 10 שנים בגיל HR = 1.19; CI 95% = 1.09-1.31; p < 0.001).
החוקרים מסכמים כי ערך IOP נמוך יותר טרום-הניתוח, גלאוקומה נאו-וסקולרית, שתל אחמד, וגיל צעיר יותר היו משתנים מנבאים לכישלון ניתוח tube shunt. מחקרם מהווה את אוסף המידע הפרוספקטיבי הגדול ביותר עד כה בכל הנוגע לניתוח tube shunt.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות